באיזה יום נבראו השרצים ומאיזה חומר

באיזה יום נבראו השרצים ומאיזה חומר

באיזה יום נבראו שאר בעלי החיים ומאיזה חומר

הבריאה נוצרה בסדר עולה. בתחילה נברא הדומם, אחריו הצומח, אחריו החי ולבסוף נברא האדם המדבר. בעלי החיים נוצרו בשני ימים ומשני חומרים שונים (עפ"י מדרשי חז"ל), ובהתאם לכך היתה מדרגת שלמותם.

הדגים נוצרו ביום החמישי - היום שבו נוצרו הצמחים, ונבראו מן המים (פרקי דר"א, רמב"ן, אוה"ח) ולכן היו במדרגה הפחותה ביותר

מבין בעלי החיים. הבהמות והחיות נוצרו ביום השישי - היום שבו נוצר האדם, ונבראו מן האדמה כמו האדם, ולכן היו במדרגה הגבוהה ביותר מבין בעלי החיים. העופות אמנם נוצרו ביום החמישי, כמו הדגים, אבל נבראו מן הרקק, שהוא תערובת של עפר ומים, ולכן היו בדרגה ממוצעת בין הדגים ובין הבהמות [עיין בהרחבה במאמר "הסדר בבריאת העולם"].

סתירה לכאורה באיזה יום ומאיזה חומר נבראו השרצים

לכאורה יש סתירה בין הפסוקים באיזה יום נוצרו השרצים ומאיזה חומר.

ביום החמישי כתוב: "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ... ויברא אלקים את התנינם הגדלים, ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים... ואת כל עוף כנף למינהו..." (א,כ-כא).

מפסוקים אלו יוצא, שהשרצים נבראו ביום החמישי, שהרי כתוב באמירה "שרץ נפש חיה", וכך גם כתוב בבריאה "ויברא... ואת כל נפש החיה הרמשת".

ולגבי החומר שממנו נבראו כתוב "ישרצו המים", כלומר, שהם נבראו מן המים (כך הבינו חז"ל, שהרי מפסוק זה למדו שהדגים נבראו מן המים).

וכך יוצא מדברי רש"י ד"ה שרץ - "כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ, בעוף - כגון זבובים, בשקצים - כגון נמלים וחיפושים ותולעים, ובבריות - כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם, וכן הדגים". רש"י כותב, אם כן, שגם הדגים הם סוג של שרץ, ויוצא מדבריו, שכשם שהדגים נבראו ביום החמישי מן המים כך גם שאר השרצים נבראו ביום החמישי מן המים, וכולם כלולים במילה "שרץ".

ואם תאמר שכוונת התורה באומרה "שרץ" היא רק למין אחד של שרצים, דהיינו הדגים, מדוע לא כתבה דגים במקום המילה שרץ, שהיא מילה שכוללת הרבה מינים של שרצים? וכן מדוע רש"י כתב דוקא כאן, שהכוונה במילה שרץ לכל המינים שפירט? אלא ברור שכוונת התורה וכוונת רש"י היא, שכל השרצים נבראו ביום החמישי מן המים.

ואילו ביום השישי כתוב: "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה... ויעש אלקים את חית הארץ למינה, ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו" (א,כד-כה).

הרי כתוב במפורש "רמש", ואם כן מוכח, שהרמשים נבראו ביום השישי מן האדמה כמו הבהמה והחיה.

שרץ ורמש הם שמות שונים לאותם בעלי חיים

אין לתרץ ולומר ששרץ ורמש הם שני דברים שונים, שכן רש"י בד"ה "רמש" כותב "רמש - הם שרצים, שהם נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאילו נגררים שאין הילוכן ניכר...", כלומר ששרץ ורמש הם אותם בעלי חיים.

ובאמת מוכח שכך הוא מהפסוקים שציטטנו לעיל לגבי הבריאה ביום החמישי, שכתוב באמירה "ישרצו המים שרץ נפש חיה" ואילו בבריאה כתוב "ויברא... את כל נפש החיה הרמשת". כלומר, בהתחלה כתוב "שרץ" ואחר כך כתוב "רמש", ובודאי שהתקיים רצון ה', אלא על כורחנו מוכח כדברי רש"י, ששרץ ורמש הם אותו דבר.

אמנם העובדה שהתורה כתבה פעם "שרץ" ופעם "רמש", אומרת שבכל זאת ישנו הבדל קטן בין שני שמות אלו וצריך להבין אותו.

סתירה לכאורה ישנה גם במדרש רבה

לגבי היום החמישי כתוב במדרש רבה "בחמישי ברא לויתן וכל מיני דגים וכל מיני עופות וכל מיני שקצים ורמשים, בין של ים ובין של יבשה", ואילו לגבי היום השישי כתוב "בששי ברא בהמות בהררי אלף ושאר כל מיני בהמה ושאר מיני חיה, ושקצים ורמשים שנאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו' ולבסוף ברא אדם למשול בכל...".

תרוץ לסתירה לפי פרקי דר' אליעזר

נלע"ד בעזה"י שמעיון בדברי מדרש פרקי דר"א עולה, שהוא מתיחס לסתירה לכאורה בין הפסוקים ומתרץ אותה.

וזו לשון המדרש לגבי היום החמישי "בחמישי השריץ מן המים כל מין עוף זכרים ונקבות טהורים וטמאים וכו', בחמישי השריץ מן המים כל מין דגים זכרים ונקבות טמאים וטהורים וכו', בחמישי השריץ מן המים כל מיני חגבים [סוג של רמש] זכרים ונקבות טמאים וטהורים וכו'" (פ"ט,י), ואילו לגבי היום השישי כתוב "בששי הוציא מן הארץ כל שרצים ורמשים וכולן טמאים, ואלו שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ וכשהן נגועין חוזרים למקום שנבראו... בששי הוציא מן הארץ בהמה" (פ"כא,יא).

וכך מתרץ רבי אליעזר בדבריו את הסתירה לכאורה בין הפסוקים בענין יום בריאת הרמשים: ישנם רמשים שנבראו ביום החמישי וישנם רמשים שנבראו ביום הששי. הדגים והחגבים נבראו ביום החמישי מן המים, ואילו שאר הרמשים נבראו ביום הששי ביחד עם הבהמות והחיות.

לפי שיטה זו כך יהיה באור הפסוקים: ביום החמישי כתוב באמירה "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף...". אם כוונת התורה באומרה "שרץ" הינה רק לדגים, מדוע כתבה "שרץ", שהיא לשון הכוללת את כל מיני הרמשים ולא כתבה דגים? אלא בודאי, שהתורה התכוונה שלפחות עוד סוג של שרץ נברא עם הדגים מן המים ביום החמישי, ועל מנת לכלול גם סוג זה כתבה "שרץ" ולא כתבה "דגים".

הסוג שנברא ביחד עם הדגים הוא ה"חגבים", כיון שהוא דומה בדיניו לדגים, ודמיון זה מגלה על מבנה רוחני דומה וממילא מדרגת חיים מקבילה הראויה להברא ביום החמישי, לעומת שאר השרצים שנבראו ביום השישי ביחד עם האדם. הדגים והחגבים הם השרצים היחידים שיש בהם טהורים ויש בהם טמאים [אסורים באכילה], לעומת שאר השרצים, שכולם טמאים ואסורים באכילה לבני ישראל.

לכן בפרקי דרבי אליעזר מודגש, שבחמישי נבראו החגבים טמאים וטהורים, וביום הששי כתוב "כל שקצים ורמשים כלן טמאים", ללמדנו, שזהו המקור לחלוקה בין חגבים לשאר שרצים, שחגבים דומים לדגים בזה שיש בהם מותרים באכילה [טהורים בלשון המדרש].

הסתירה קיימת עדיין לפי מדרש רבה

אמנם, דברי מדרש פרקי דר"א אינם תואמים את דברי מדרש רבה, שהרי במדרש רבה, וכך משמע מדברי רש"י שסובר כמותו כמו שכתבנו לעיל, כתוב במפורש שכל השרצים נבראו ביום החמישי, וכן כתוב שכל השרצים נבראו ביום השישי. כיצד יתכן שהשרצים נבראו בשני הימים גם יחד?

נלע"ד בעזה"י לתרץ את הסתירה לכאורה על פי מספר עקרונות ומספר דקדוקים בפסוקי התורה, ונראה בעזה"י כיצד תורתנו הקדושה מדוקדקת פלאי פלאות.

מדרגתו של הרמש

מדרגתו של הרמש היא מדרגת ביניים בין הדגים ובין העופות. הרמשים במדרגה גבוהה יותר מאשר הדגים אך אינם מגיעים למעלתם של העופות. יסוד זה הוכח [כפי קוצר שכלנו] בפרשת נח במאמר "ארבע מדרגות בבעלי החיים" על ידי מספר הוכחות. אף על גב שגם הדגים הם סוג של שרץ, מכל מקום ישנה חלוקה בתוך השרצים עצמם.

ההבדל בין שרץ לרמש

נלע"ד בעזה"י ששרץ ורמש הן אמנם הגדרות מאד דומות כדברי רש"י, אבל בכל זאת שונות במעט. הגדרת שרץ היא יותר כללית מאשר הגדרת רמש, דהיינו, ישנם בעלי חיים שנקראים שרץ אך אינם נקראים רמש.

הנמלים, הזבובים, העכברים וכו' נקראים גם רמש וגם שרץ, אבל הדגים הם היחידים שנקראים שרץ ואינם נקראים רמש.

מנין לנו שיש הבדל בין שרץ לרמש? ומנין לנו שדוקא הדגים הם אלה שנקראים שרץ ואינם נקראים רמש?

א. מעצם העובדה שהתורה פעם כותבת שרץ ופעם כותבת רמש.

ב. בפרשת ואתחנן (ד,יז-יט) כתוב "תבנית כל רומש באדמה תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ...", דהיינו, שדגים אינם בכלל רמש האדמה, שהרי הם מוזכרים בנפרד [עיין בפרשת נח שהבאנו לכך מספר הוכחות נוספות].

ג. בפרשתנו, ביום השישי כתוב "כל רמש האדמה", וכך גם כתוב במקומות רבים, וזה מלמדנו שרמש נמצא על האדמה לעומת הדגים שנמצאים בים. וכן ברור, שהדגים הם בכלל שרץ, כדברי רש"י הנ"ל, וממילא מוכח שדגים אינם רמשים אך הם שרצים.

ההבדל הלשוני בין המילה שרץ לבין המילה רמש

כאשר נדקדק בלשונו הטהורה של רש"י נבין את ההבדל הדק שבין המילים. כאשר רש"י מגדיר שרץ הוא כותב "כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ", כלומר, דבר בלי רגלים או עם רגלים קטנות מאד שכמעט ולא נראות, ואם הוא יושם על הארץ הוא יראה כאילו הוא צמוד לקרקע. ואילו כאשר רש"י מגדיר רמש הוא כותב "הם שרצים [כלומר, שרמשים הם בכלל שרצים, שיש מין שהוא שרץ אבל הוא לא רמש], שהם נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאילו נגררים שאין הלוכן ניכר".

כלומר, שרמש הוא בעל חי שזוחל על הארץ. רש"י למד זאת מהמילה עצמה, שהמילה "רמש" דומה למילה לרמוש, שמשמעותה זחילה.

לסיכום: לפי רש"י, הגדרת "שרץ" היא בעל חי נמוך. הגדרת "רמש" מצריכה שני תנאים וממילא היא יותר מצומצמת מאשר שרץ, ואלו הם: א. בעל חי נמוך; ב. רומש, זוחל, נראה כאילו נגרר, שאין הלוכן ניכר, כלומר, לא נראה שהם עושים תנועות על מנת לנוע.

ישנו מין של בעלי חיים שהוא עונה על ההגדרה של שרץ אך לא עונה על ההגדרה של רמש והוא הדגים. הדגים אינם גבוהים מן הארץ, שהרי אין להם רגלים ואם ישימו אותם על הארץ הם יהיו צמודים לקרקע, אבל מצד שני במציאות הם לא שוכבים על הקרקע אלא שוחים במים, ואי אפשר לומר עליהם שהם נראים כנגררים, שהרי הם מתנועעים בתוך המים במהירות וניכר לעין כל שהם זזים בתנועות חדות וברורות. ובאמת רש"י קורא לדגים שרץ, וכמו שציטטנו לעיל.

ההבדל הלשוני בין שרץ לרמש יובן גם על פי הגדרתו של הרמב"ן את המילים הנ"ל. הרמב"ן מסביר את המילה שרץ מלשון ריצה, שהשרץ נראה מתנועע במהירות כאילו שהוא רץ, ואילו רמש מלשון רמיסה, דהיינו הליכה. ודגים אינם הולכים ולכן לא יקראו רמש, אבל הם זזים במהירות ונראים כאילו רצים ולכן יקראו שרץ.

לפי כל הנ"ל יש לומר, שכאשר התורה רוצה לכלול את כל סוגי השרצים כולל הדגים היא אומרת "שרץ" וכאשר היא רוצה לדבר רק על השרצים היבשתיים ולא על הדגים היא אומרת "רמש האדמה", כלומר, דוקא בעלי חיים שהם רומשי האדמה, דהיינו זוחלים על הקרקע.

 

 

"תוצא הארץ נפש חיה"לפי הסברו של הרמב"ן

על מנת שנוכל להשלים את היסודות שעל פיהם נתרץ את הסתירה לכאורה בין הפסוקים לגבי בריאת השרץ, עלינו להבין את פרוש המילים "נפש חיה" שמופיעות בבריאת השרצים ביום החמישי. נוכל להבין זאת על פי הסברו של הרמב"ן על הפסוק "תוצא הארץ נפש חיה" בבריאת היום השישי.

וזו לשון הרמב"ן "ובבראשית רבה אמרו "תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה", אמר ר' אלעזר נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון עכ"ל המדרש. ולא יתכן שיאמר ר' אלעזר כי תוצא הארץ יתפרש בנפשו של אדם הראשון כלל, אלא שיתכוון למה שהזכרתי לומר כי יצירת האדם ברוחו הוא הנפש אשר בדם נעשה מן הארץ כמאמר החיה והבהמה, כי כל נפשות התנועה נעשו יחד, ואחר כך ברא להם גופות...".

צריכים אנו להסביר את הפסוק הנ"ל לפי הסברו של הרמב"ן. הרמב"ן מבדיל בפסוקים בין נפש לנשמה. נפש, מסביר הרמב"ן, היא כח התנועה שבכל בעלי החיים והיא נמצאת בעיקר בדם, וכח זה משותף לכל בעלי החיים. אמנם ישנם שינויים מסוימים בין בעלי החיים, אבל יסודו של הכוח הנ"ל הוא משותף לכולם. ישנו דבר אחר שהוא דבר עליון מאד ונבדל לגמרי מן החומר והתורה קוראת לו נשמה כמו שכתוב בהמשך "ויפח באפיו נשמת חיים" (ב,ז), והוא מיוחד רק לאדם הראשון ולא לשאר בעלי החיים.

הרמב"ן גם מסביר, שהנפשות של בעלי החיים נוצרו יחד [חוץ משל הדגים, שהרי הם נבראו ביום החמישי] ואחר כך יצר להם האלקים גופות והשלים את יצירתם על ידי חיבור הגוף עם הנפש.

לפי הסברו של הרמב"ן, כך הוא הסבר הפסוק: "תוצא הארץ נפש חיה למינה" - לא מדובר על יצירה של כל הבעל חי הן גופו והן נפשו אלא רק על יצירת הנפשות של בעלי החיים. המשך הפסוק: "בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה..." - התורה כותבת בצורה סתמית בהמה ורמש וחיה, על מנת לומר לנו, שבשלב השני של בריאתם הושלמה הבריאה של כל בעלי החיים הנ"ל ועכשיו הם בהמה, רמש וחיה גמורים ומושלמים, על ידי יצירת גופם. [אצל האדם היה שלב שלישי ביצירתו והוא ניפוח הנשמה, שאותו התורה מתארת בפסוקים הבאים]. כלומר, חציו הראשון של הפסוק מתאר את השלב הראשון, שהוא בריאת הנפש, וחציו השני של הפסוק מתאר את בריאת הגוף.

החיבור של הגוף והנפש והשלמת הבריאה של בעלי החיים נכתב בפסוק הבא "ויעש אלקים את חית הארץ... ואת הבהמה... ואת כל רמש האדמה למינהו...". בלשון הקודש משמעות המילה "עשיה" היא תיקון והשלמה כמו שכתוב לגבי אשת יפת תואר "ועשתה את צפורניה"[עיין רש"י בראשית א,ז ועיין בספר נפש החיים בהסבירו את המושג עולם העשייה]. ומשמעות הפסוק, שהאלקים עשה ותיקן והשלים את הבהמה והחיה, וכך נאמר גם בשאר הימים, וזו לשון רש"י "ויעש - תקנם בצביונם, בתקונן ובקומתן".

 

היום שבו נבראו הרמשים הוא...

כאשר מתבוננים בפסוקים של היום החמישי ושל היום השישי מתגלה הבדל, שהוא המפתח לפתרון השאלה באיזה יום נבראו השרצים.

ביום החמישי כתוב: "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ... ויברא אלקים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו" (א,כ-כא).

ביום השישי כתוב: "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה... ויעש אלקים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו..." (א,כד-כה).

כאשר התורה מתארת את בריאת השרצים ביום החמישי, היא כותבת "נפש חיה", ואילו כאשר היא מתארת את בריאת השרצים ביום השישי, היא אינה כותבת "נפש חיה" אלא רק "רמש האדמה".

לכן, נלע"ד בעזה"י שבריאת הרמשים נמשכה שני ימים, כאשר ביום החמישי נבראה רק נפשם של הרמשים ואילו ביום השישי נברא גופם של הרמשים והושלמה בריאתם.

על פי הסבר זה יובנו דברי מדרש רבה שכתב שהרמשים נבראו ביום החמישי וכתב גם שהרמשים נבראו ביום השישי, כיון שנפשם נבראה ביום החמישי וגופם נברא ביום השישי.

דיוקים נוספים בפסוקים, שמתוכם יצא אור גדול

"ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה... ויברא אלקים... נפש החיה הרמשת..." (א,כ-כא). לפי הסבר הרמב"ן את המדרש, יוצא שגם בפסוקנו כאשר כתוב "נפש חיה" הכוונה שנבראה רק הנפש. אלא שלכאורה פשט הפסוק הוא, שנבראה נפשו של השרץ, אבל אם כן היה צריך להיות כתוב "נפש החיה השורצת" ואילו התורה כתבה הפוך "שרץ נפש חיה"! ובאמת רש"י התיחס לזה והחליף את הסדר של הדיבורים המתחילים: בתחילה כתב "נפש חיה" ואחרי כך כתב "שרץ", לומר לך שצריך לקרוא זאת הפוך, שהאלקים ברא את הנפש של השרצים.

אלא שעדיין צריך להבין מדוע הפכה התורה את הסדר ולא כתבה "נפש החיה השורצת" כפי שהיא בעצמה כתבה בהמשך "נפש החיה הרומשת"?

כמו כן, צריך להבין מדוע כתבה התורה באמירה "שרץ" ואילו בבריאה כתבה "הרומשת"?

עוד צריך להבין מדוע לכאורה אין התאמה בין האמירה ["ויאמר אלקים"] לבין הבריאה ["ויברא אלקים"], שבאמירה כתוב "שרץ נפש חיה ועוף יעופף" ולא הוזכרו דגים כלל ואילו בפסוק של הבריאה כתוב "ויברא... את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת... ואת כל עוף כנף...", שמוזכרים בו התנינים שהם דגים גדולים [עיין שם ברש"י]?

הסבר הפסוקים

נלע"ד בעזה"י שההסבר לכל השאלות הנ"ל הוא כך: הדגים משונים מכל שאר השרצים בכך, שגם גופם וגם נפשם נבראו מן המים ביום החמישי וכמו שכתב הרמב"ן "כי הדגים גופם ונפשם מן המים". לעומתם, הבהמות והחיות, נבראו גופם ונפשם מן האדמה ביום השישי, והעוף גופו ונפשו מן הרקק [תערובת מים ואדמה] ביום החמישי. אבל הרמשים, דהיינו, השרצים שרומשים [זוחלים] על האדמה נפשם נבראה ביום החמישי מן המים עם הדגים, ואילו גופם נברא ביום השישי מן האדמה עם הבהמות והחיות, ולכן מדרגתם של השרצים גבוהה יותר מהדגים, כיון שגם גופם נוצר מן המים, אבל הם פחותים מן העוף, כיון שגם גופו וגם נפשו נבראו מתערובת מים ואדמה.

ועל פי זה יתישבו כל הדקדוקים, ודברי תורתנו הקדושה מדויקים להפליא.

כעת, נחזור אל הפסוק של האמירה ["ויאמר"] ביום החמישי ונבארו: "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ..." -

א. התורה כתבה שרץ ולא רמש, כיון שפסוק זה מדבר גם על הדגים אבל הפסוק העוסק ביום השישי של הבריאה, מדבר רק על שאר השרצים, ולכן השתמשה התורה בביטוי "רמש האדמה".

ב. התורה הקדימה את המילה "שרץ" למילים "נפש חיה" לומר לך, שיש שרץ אחד שלא רק נפשו נבראה ביום החמישי מן המים אלא גם גופו, לעומת שאר השרצים שרק נפשם נבראה. אילו היה כתוב "נפש החיה השורצת" היה משמע, שביום החמישי נבראו רק הנפשות של כל השרצים וזה אינו נכון, כיון שהדגים, שגם הם שרצים, נבראו בשלמות ביום החמישי: כולל גופם ונפשם.

לכן הקדימה התורה את המילה שרץ למילים נפש חיה על מנת שנראה בזה שני דברים נפרדים: א. "שרץ", והכוונה לשרץ מסוים שגם גופו וגם נפשו נבראו, והוא הדג; ב. "נפש חיה". נפש חיה של מי? של השרצים, שמוזכרים לפני המילים "נפש חיה", שהרי אין המשך למשפט, וכדבריו של רש"י. וכך יוצא, שיש שרצים שנבראו בשלמות ביום החמישי ויש שנבראה רק נפשם.

ג. התורה כתבה ביום החמישי "נפש חיה" כיון שהנפשות של השרצים נבראו בו. וביום השישי כתבה "רמש" ללא המילים "נפש חיה" כיון שהנפש של השרצים כבר נבראה, וביום השישי נברא רק הגוף והשרצים הושלמו ונגמרה עשיתם.

ד. מכיון שהעוף נברא בשלמות ביום החמישי - בין גופו ובין נפשו - לכן הוא מופיע בצורה מנותקת מהמילים "נפש חיה", על מנת שלא נטעה ונחשוב שהמילים "נפש חיה" מתייחסות גם אליו ושרק נפשו של העוף נבראה ביום החמישי.

ה. הפסוק של הבריאה "ויברא אלקים את התנינם הגדלים, ואת כל נפש החיה הרמשת... ואת כל עוף כנף למינהו..." מחולק לשלשה חלקים: א. "התנינם הגדולים" - הכוונה לדגים גדולים (רש"י). דהיינו, שאפילו הדגים הגדולים נבראו. ב. "נפש החיה הרמשת" - הנפש של כל הרמשים. ולכן התורה כתבה רמש ולא שרץ כיון שמדובר רק על רמשים ולא על דגים, שהרי הדגים נבראו בשלמות הן בגופם והן בנפשם, והם כלולים במילים "התנינם הגדולים".  ג. "עוף" - בין גופו ובין נפשו.

לפי מה שכתבנו תובן ההקבלה בין הפסוק של האמירה לבין הפסוק של הבריאה. גם הפסוק של האמירה מחולק לשלשה חלקים: א. "שרץ" - דגים.  ב. "נפש חיה" - של שאר השרצים שרומשים על האדמה.  ג. "עוף" - בין גופו ובין נפשו.

באור הפסוקים לפי פרקי דר"א

פרד"א סובר, שכאשר התורה כתבה שהאלקים ברא את נפש החיה, היא מתכוונת לכך שהוא ברא את הגוף וגם את הנפש, ואיננו מקבל כנראה את החלוקה בין נפש לגוף בבאור הפסוק.

בבריאת היום החמישי כתוב "ויברא אלקים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת... ואת כל עוף כנף למינהו", וכך הוא באור הפסוק לפי שיטתו: המילה "תנינם" כוללת גם את הדגים; אחר כך הוסיפה התורה שאלקים ברא את החגבים ["נפש החיה הרומשת"], ואחר כך ברא את העופות. לכן באמירה כתוב "שרץ", כיון שהיא כוללת גם את הדגים שאינם נכנסים לגדר של רמש, ובבריאה כתוב "הרומשת" כיון שהכוונה לחגבים בלבד, שהרי הדגים כלולים בתחילת הפסוק "התנינם הגדלים".

באור הפסוקים של היום השישי

יסוד המחלוקת בין המדרשים [מדרש רבה ופרקי דרבי אליעזר] בא לידי ביטוי גם בבאור הפסוקים של היום הששי. וכך נאמר ביום השישי "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה... ויעש אלקים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו...".

מה פרוש המילים "נפש חיה למינה"? ומה היחס בין מילים אלו ובין המשך הפסוק "בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה"?

זו לשון מדרש לקח טוב "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה - כלל, בהמה ורמש וחיתו ארץ - פרט...". לפי מדרש זה, המילים "נפש חיה" אין כוונתן לבריאה מסוימת אלא זו כותרת להמשך הפסוק, שבתחילת הפסוק כתוב שאלקים ברא את הנפשות ואחר כך מפרטת התורה באלו נפשות מדובר – בנפש של החיה, הבהמה והרמש.

יש להבין, לפי מדרש זה, היכן כתובה בריאת גופות הבהמות, החיות והרמשים?

הדבר יבואר על פי מדרש אחר שהובא בספר תורה שלמה וזו לשונו "תוצא הארץ נפש חיה - בנפשות כתיב; ויעש אלקים את חית הארץ למינה ואת הבהמה וגומר - בגופות כתיב". כלומר, שהפסוק של האמירה עוסק בבריאת הנפשות והפסוק של העשיה עוסק בבריאת הגופות, ללמדנו שגם הגופות וגם הנפשות של הבהמה, החיה והרמש, נבראו ביום השישי. שני מדרשים אלו משלימים את התמונה הכוללת.

אם כן, שני מדרשים אלו הולכים בשיטת פרקי דר"א, הסוברת שגם נפשם של הרמשים נבראה ביום השישי. כיצד יסביר מדרש רבה את הפסוקים הנ"ל?

וזו לשון מדרש רבה: "אמר רבי אלעזר נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון". לעיל הבאנו את דברי הרמב"ן לפי הבנתנו, שהפסוק מחולק לשני חלקים: "תוצא הארץ נפש חיה למינה" - החלק הראשון עוסק בבריאת הנפשות, ללא קשר לנאמר בהמשך הפסוק, והחלק השני של אותו פסוק "בהמה ורמש וחיתו ארץ" - עוסק בבריאת הגופות של הבהמות, החיות והרמשים. אם כן, מדרש רבה הולך לפי שיטתו במקום אחר.

לפי הסברנו בשיטת מדרש רבה, מה שכתוב בעשיה "ויעש אלקים את חית הארץ... ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו..." זו חזרה על מה שכתוב באמירה, כמו בשאר הימים שהעשיה [=בריאה] חוזרת על האמירה. לעומת מדרש לקח טוב שאין זו חזרה. [עיין ברמב"ן א,ג-ד שמסביר מדוע צריך לחזור על אותן מילים גם באמירה וגם בבריאה או בעשיה].

פרקי דר"א יכול להסביר כמו הסברנו במדרש רבה, אלא שלפי דעתו המילים "נפש חיה" כוללות גם את הנפש של הרמשים.

פרקי דר"א הוסיף וכתב "ואלו שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ", וכוונתו להוציא מדעת מדרש רבה שמחלק, על פי הבנתנו, בין נפשן לגופן של הרמשים, ולומר שכל מה שנברא מן הארץ נברא ממנה גם גופו וגם נפשו.